לנוח בשלום

לנוח בשלום
בחירות בסוף חיים
דף זה נועד להעניק ידע לאנשים זקנים, חולים במחלות סופניות, קרוביהם ואוהביהם.
את ההחלטות כיצד להיערך וכיצד לנהוג בכל מצב, אנו מאמינים, שתעשו טוב יותר
לכשתדעו להעריך באופן שקול את המצב, ותכירו את האפשרויות השונות.

לפני הכל

כל פרידה היא עצובה ומשאירה חותם, אך הפרידה בסוף החיים היא המשמעותית מכולן. אנו איננו בוחרים במוות, אך פעמים רבות ניתן להיערך לקראתו. מומלץ להפעיל שיקול דעת היכן וכיצד אנו רוצים לחוות את סוף חיינו, האם וממי אנו רוצים להפרד. לתהליך הפרידה בסוף החיים יש חשיבות אנושית גדולה הן לנפרד והן ליקרים לו, הנשארים אחריו. תהליך הפרידה הוא גשר בין העולמות, ואם הוא נבנה בדרך נכונה, הוא מבטיח מעבר טוב יותר לנפרד, מסייע לאדם הסובל לשחרר, וללכת בלב שלם לדרכו. הוא גם נותן תחושה של נחמה לאלו הנשארים, ומסייע בתהליך האבל והחזרה לחיים ולשגרה.

הערכת מצב - סימנים מעידים
כיצד נדע להעריך את המצב האם אנחנו בשבועות/חודשים האחרונים לחיים או שמדובר כפי הנראה בימים/שעות?
לפניכם רשימת סימנים מעידים, ככל שיש יותר סימנים רלוונטיים, סימן שהפרידה מתקרבת.
שבועות/ חודשים אחרונים
המטופל מדבר על סוף
חייו, מותו ומורשתו
הזמנת בני משפחה
לשיח על פרידה
ירידה
באלבומין בדם
ירידה של יותר מ־10% במשקל בתוך מספר חודשים בלי סיבה ברורה
בלבול וחוסר
התמצאות

ימים או שעות אחרונות

"ראיית" דמויות משמעותיות מן העבר
צורת נשימה מחרחרת
הפסקות וחזרה לנשימה
ההפסקות מתארכות
הנשימה יותר שטחית
כתמי עור סגול/ חיוור/ שטפי דם קטנים
הפסקה במתן שתן

כיצד ניתן להיערך?

לעיתים קרובות אדם בסוף חייו בוחר לנהל אותם באופן שבו הוא חי אותם. שאלת ה״איך״ להיפרד היא מאתגרת, וישנן אפשרויות רבות: יש הרוצים לערוך מסיבת פרידה; יש שיעדיפו לכתוב מסרים אישיים לנשארים, לקיים פגישות בארבע עיניים, פיוס, הודיה, העברת מורשת, לבטא רגשות או לסיים באמירת תודה ותפילה. אין דרך אחת נכונה, וזכותו של כל אדם לבחור את דרך הפרידה הנכונה לו, כל עוד הדבר אפשרי.

כדי לבחור מיקום, טיפולים וסביבה תומכת, יש להכיר את האפשרויות השונות ולהיערך בהתאם. ברירת המחדל במקרה של אי־הכנה מראש מובילה בדרך כלל להתערבות רפואית פולשנית המנתקת את האדם מסביבתו הקרובה (מעבר למוסד רפואי).

המעבר למוסד רפואי אינו תמיד הפיך, ולעיתים מונע את האפשרות לבחור בדרך אחרת.
במצב שבו סוף החיים הופך להיות משהו שמתחילים לחשוב עליו או להתעניין בו, אנו ממליצים ללמוד ולהכיר את היתרונות והחסרונות של האפשרויות המפורטות בהמשך. כל זאת כדי להפעיל שיקול דעת בבחירת מיקום, טיפולים וסביבה תומכת.

האפשרויות השונות

כאשר אדם נמצא בתהליך הזדקנות מתקדם או חולה במחלה סופנית, וייתכן שחייו יסתיימו בחודשים הקרובים, מותר, אפשר ואף מומלץ
לפעמים להימנע מטיפולים שונים הכרוכים בסיכון, סבל ותופעות לוואי.
זה זמן לשיחה חשובה (אם לא נעשתה עד עתה) על העדפות המטופל והמשפחה לגבי מיקום הטיפול והשהות בזמן החמרה במצב בריאותי.
להלן שלוש אפשרויות לאשפוז וטיפול במידת הצורך:

אשפוז בית מוגדר בשלבים מוקדמים, ומטרותיו הן זיהוי מצבים הפיכים (כמו דלקת ריאות, זיהום בעור, החמרה באי־ספיקת לב), וטיפול מוקדם בהם במסגרת הבית.

לצורך כך גם הוקמו יחידות "פנימית בית" למצבים שבהם דרוש טיפול אינטנסיבי קצר, כגון אנטיביוטיקה תוך ורידית.

כאשר מטופל מבקש להיות בבית בעת שהוא מתקרב אל מותו, יחידת "הוספיס בית" מכינה את המטופל ומשפחתו. ההכנה תכלול שיחות על העדפותיהם של המטופל ובני משפחתו, מידע ותרופות לטיפול במצבים שונים העלולים להופיע לקראת המוות.

  • היתרון בבחירה זו הוא הרצון של כמעט כל אדם להיות בביתו כמה שיותר, ובעיקר בסוף חייו, ובתוך כך שימור סביבה מאפשרת גמישות ונוחות לבני המשפחה ולמלווים.
  • יתרון נוסף הוא שבדיקות וטיפולים ייבחנו לפי תועלת/ תוצאות, נוחות המטופל, ולפי "מחיר" של ויתור על הבית.

זאת הזדמנות להעצמת קשר משמעותי עם מי שעומד להיפרד מאיתנו לנצח, למרות שלעיתים קיים קושי פיזי וארגוני בבחירה זו.

נוכחות מטפל ("עובד זר") משנה את ההתנהלות לטובה בהקשר זה.

כדי לאפשר טיפול זה אנו מציעים למלא מראש את טופס ההנחיות המקדימות שלנו

אפשרות נוספת היא הוספיס אשפוזי בהפניית הצוות רפואי.
ההוספיס האשפוזי הוא למעשה מחלקה, כחלק ממוסד אשפוזי או בסמוך לו, שבה יש ניסיון מקצועי והכוונה בליווי הנוטים למות.

יחידה כזו, למשל, עשויה להיות מומלצת כאשר רוצים מיקוד באיכות חיים, אך לא ניתן להמשיך לתמוך בבית מסיבות שונות (קושי טכני, רפואי, סיעודי או רגשי).

לעיתים יש קושי לפנות למחלקה המוגדרת כהוספיס בגלל תיוג המצב כבלתי הפיך.

עם זאת, במקרה שאכן זהו המצב, ההכרה בו עשויה להקל על מגוון היבטים בהתמודדות.

לקראת סוף חיים ייתכנו ביקורים תכופים בחדר מיון ואשפוזים חוזרים מסיבות שונות כגון: זיהום הנראה עמיד לטיפול, ירידה במצב ההכרה, כאב לא נשלט או פרכוס.

פעמים רבות אלו מצבים הניתנים לשליטה בבית, אך שני נתיבים עלולים למנוע המשך טיפול בבית:
1. מהירות ההתפתחות ותחושת הפתעה, אשר יוצרים קושי להמתין להתערבות הצוות המלווה. במקרה כזה ניתן לייצב את המצב בבי"ח ולבקש שחרור להמשך טיפול בבית.
2. האפשרות והתקווה שבבית חולים ניתן יהיה להפוך את המצב, ולחזור הביתה באיכות חיים טובה.

היתרון בבית החולים הוא התחושה שבבית החולים ניתן "לעשות הכול".
הקושי בתפיסה זו הוא שלרוב קשה לוותר על בדיקות וטיפולים הכרוכים בסבל נוסף, ופעמים אף פוגעים במטופל. בבית החולים, לרוב, סביבת המגורים נוחה פחות למטופל ולמלווים. לא תמיד ניתן לקרובי המטופל לשהות יחד עם המטופל באופן חופשי, ופעמים רבות התחושה היא של איבוד יכולת הבחירה. מומלץ להפעיל שיקול דעת בכל פעם מחדש לגבי כדאיות הפניה לבית החולים.

בשלוש האפשרויות, צוות הטיפול התומך מסייע לחולה ולמשפחה לבחור את הליווי/תמיכה
המתאימים מבחינה רפואית, סיעודית, משפחתית, רגשית ורוחנית.
בדרך כלל הצוות הפליאטיבי מלווה את המשפחה באופן צמוד לאורך כל התהליך.
אין בדף זה כל המלצה כיצד לנהוג בפועל לא מבחינה רפואית ולא מבחינה הלכתית.
נכתב על ידי:
  • ניר גולן – איש חינוך ומנהיגות, מלווה רוחני מוסמך
  • ד"ר גדעון ליפשיץ – רופא משפחה וטיפול תומך
  • ד"ר יהושע סוקול – ד"ר לפיזיקה, חוקר בריאות הציבור
  • מיכאל פואה – מרכז מו"פ לנוח בשלום ויו"ר בוחרים במשפחה
  • ד"ר עינת רמון – מלווה רוחנית, מדריכת מלווים רוחניים
    וראש תכנית הכשרה בליווי רוחני
  • עריכה לשונית: מרים מילשטיין

עמותת "לנוח בשלום" פועלת להנחלת התודעה כי המוות מזקנה הוא תהליך טבעי – מתנת הא-ל.
במסגרת זו פועלת העמותה, לעידוד הטיפול המקל (פלאטיבי), למתן הנחיות מקדימות, להקניית יידע על מצבי סוף חיים ואפשרויות הבחירה השונות שיש לאדם ומשפחתו במצבים אלו.

× שלח הודעה ב WhatsApp
דילוג לתוכן